מרגלית , מיקי כפי שכינו אותה קרוביה נולדה ב- 26.3.54 היתה אחת משש בנות להורים יוסף ומרים בן ישי. את ילדותה בילתה בבית דגן ובגיל 7 עברה עם משפחתה להתגורר ברמת גן שם למדה בבית הספר תיכון והשתלמה במסלול פקידות.
בצה"ל שרתה כסמלת סעד, תפקיד זה הפגיש אותה עם משפחות שכולות שבניהן נפלו בקרב במלחמת יום כיפור. היא סעדה את המשפחות ביגונן ועזרה להם לחזור למסלול החיים. היא לא התעייפה ולא התלוננה " אני אוהבת את צה"ל " – נהגה לומר ואכן מי שלא אהב את צה"ל ולא שרת בצבא לא היה חבר שלה – סיפרו מכריה. היא ראתה במילוי משימה זו מלאכת קודש. לא חסכה מאמץ וזמן כדי להגיע גם לעיירות פיתוח ולשכונות רחוקות כדי לסייע במשהו למשפחות השכולות.
למרות תפקידה הקשה חשבה מיקי לחתום קבע ולהמשיך לשרת בצה"ל אולם לאחר שהוברר לה כי לא תוכל להמשיך באותו תפקיד השתחררה והתנדבה לעבוד בקיבוץ עברון במשך חודשיים, כאשר מייד לאחר מכן החלה לעבוד בנתב"ג כקצינת בטחון .
מיקי הייתה יפה ותוססת שכנים וידידים זוכרים כך את מיקי מלאת חיים, ערנית, אוהבת לעזור ובעלת צורך עז להיות שופרו של הצדק.
את תפקיד עובדת הביטחון בנמל התעופה מילאה במסירות והיא ראתה אתגר בכל עבודה הקשורה לביטחון .
מספר חודשים לפני שנהרגה החליטה להגשים חלום לערוך טיול באירופה, חסכה את כל שכר עבודתה ואף רכשה כרטיס טיסה והייתה אמורה לטוס שבוע לאחר שנהרגה.
ביום 25.5.76 בשעה , 14:30 באותה עת הייתה מיקי במשמרת בביטחון נתב"ג ותשאלה תייר הולנדי בשם הוגו מילר שנראה לה חשוד. היא שלחה את דרכונו לבדיקה היות וסברה שדרכונו ההולנדי מזויף , מיקי ביקשה ממנו להתלוות אליה עם מזוודת היד שלו לחדר הביטחון על מנת לבדוק את תוכנה. הנוסע התבקש לפתוח בעצמו את המזוודה - הוא לא היסס משפתח אותה נשמע פיצוץ אדיר בכל רחבי הטרמינל , מיקי נהרגה בו במקום ועוד 7 מעובדי הנמל נפצעו.
יום זה היה מתוכנן להיות יום עבודתה האחרון לפני יציאתה לחופשה באירופה, אך חייה ותוכניותיה נקטעו באכזריות והיא רק בת 22 , היא הובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בקרית שאול.
לפי בקשת שר התחבורה דאז גד יעקבי הוענק למיקי על ידי ועדת השרים לענייני טכסים מעמד של איש בטחון שנפל במילוי תפקידו.
במותה ספד לה ארהלה שביט ז"ל שהיה אז מנהל חטיבת הבטחון : "מרגלית שלנו, לבדה ובמסירותה, בעקשנותה ובאומץ לבה סיכלה מזימת הרשע לפגוע בהמון אדם תמים- על כך שילמה המחיר היקר ביותר. לך נשבענו כי נעשה הכל שקורבנך לא יהיה לשווא"...
רשות שדות התעופה וחטיבת הביטחון הנציחה את זכרה של מיקי בקוראה את חדר התדריכים של אגף הבודקים בנתב"ג על שמה. הדבר נעשה בטכס אשר בו השתתפו משפחתה של מיקי, מנכ"ל הרשות, מנהל נתב"ג , הנהלת ועובדי חטיבת הביטחון.
על לוח הזיכרון אשר תלוי בחדר התדריכים באגף הבודקים נכתב ע"י משפחתה של מיקי:
"צעירה לנצח הלכת מאתנו אך שמורה אתנו צוואתך ואותה אנו מספרים ,מדי שנה בשנה, על אהבתך את שבילי הארץ ונופיה, על היותך יחידה ומיוחדת, על מותך הכאוב".