אבי, בן יהודית ואסטרוג לוי, נולד ב- 28.5.56 ביפו. למד בבית הספר היסודי "ויצמן" אח"כ בחטיבת ביניים "עירוני ז'" סיים את לימודיו התיכוניים ב"אנקורי".

עוד בילדותו התבלט אבי באחריותו ודאגתו לסובבים אותו וביכולתו להנהיג ולארגן. בכל המפגשים החברתיים, בטיולים המשפחתיים ובבילויים המשותפים עם חברים היה הוא זה  שתמיד ארגן את הילדים למשחקי חברה ודאג להם לכיבוד ולכל דבר אחר.

בשנת 1974 התגייס אבי לצה"ל לשירות בחטיבת "גולני" בגדוד 17. במהלך שירותו הצבאי נשלח  לקורס צניחה עבר אותו בהצלחה וענד בגאווה את כנפי הצניחה.

 אבי היה "מורעל" צבא. בהמשך שירותו נשלח  לקורס מ"כים ושם בא לידי ביטוי כושר המנהיגות שלו, אחריותו ורצינותו האינסופית בכל מעשיו. בתום הקורס נשאר אבי להדריך בבית הספר למ"כים עד תום שירותו הצבאי. על תפקידו זה כמדריך זכה לשבחים רבים ורכש חברים. היטיב להגדירו אחד החניכים שלו בקורס כשכתב בעלון הקורס "אבי הוא אומנת ממין זכר". אמנם כזה היה אבי "אומנת" שדאג לכולם, שלא יחסר להם דבר על מנת שלכל הסובבים אותו יהיו תנאים האופטימליים האפשריים בנתונים הקיימים.

במסגרת שירותו הצבאי  השתתף במבצעים ובפעולות ב"במבצע ליטאני" ובמלחמת שלום הגליל". אבי השתחרר מצה"ל בדרגת סמ"ר והמשיך לשרת במילואים במסגרת יחידה מיוחדת שנקראה "פלוגה מסייעת של גולני".

לאחר שחרורו מהצבא החל לעבוד ברשות שדות התעופה בחטיבת הביטחון בנמל התעופה בן-גוריון כמאבטח בכיר בתפקיד מסווג ובמקביל  נשלח למשימות בחו"ל במסגרת חב' אל-על. הוא זכה לכינוי "קיסינג'ר" היות ותמיד התנדב לכל משימה שנדרשה בחו"ל.

על מסירותו הרבה, אחריותו והרצינות בה מילא את תפקידו בעבודה, זכה אבי לשבחים רבים כמו גם על היוזמות והרעיונות שתרמו לשיפור תנאי העבודה ועל כך הוא קיבל אות התודה וההוקרה שהעניקו לו חבריו ליחידה כשסיים את עבודתו בנתב"ג ועבר לעבוד בתפקיד בכיר יותר בחב' ארקיע.

בפברואר 1980 הכיר אבי את מלי, כבר בפגישה הראשונה ניצתה אהבה גדולה אשר התעצמה מיום ליום. כל אחד מהם חש שהוא חצי מהשלם המורכב משניהם וכאילו מכירים מאז לידתם. וכך,  חמישה חודשים לאחר מכן הם נישאו והקימו את ביתם בעיר בת-ים.

אבי אהב מאוד ילדים, ואכן זמן קצר לאחר נישואיהם הרתה מלי , בחודש השישי להריונה פרצה מלחמת שלום הגליל.

מרגע ההודעה על פרוץ המלחמה  מיהר אבי לבדוק האם קיבל צו מילואים ולמרות שאשתו הייתה בשמירת הריון הוא מיהר להתייצב ביחידתו והצטרף ללוחמים בחזית הראשונה.

במשך כל המלחמה דאג אבי לשלוח גלויות ולידע את משפחתו בשלומו. כל מי שיצא לחופשה או לכל משימה אחרת והיה באפשרותו להתקשר התבקש על ידי אבי להתקשר על מנת להרגיע את המשפחה.

לקראת סוף המלחמה ב- 10.7.82, נהרג אבי ממטען והוא בן 26. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

אבי לא זכה להכיר את בנו אסף שנולד כחודשיים מאוחר יותר,  הניח אחריו אשה, בן,  הורים ואח.

רעייתו מלי ספדה לו :  "הטבתי להכיר את האדם הנפלא והמקסים ולגלות את תכונותיו המופלאות. יושרו המוחלט, אדיבותו ונדיבותו, חכמתו וחדות המחשבה שלו, הרצינות וקור הרוח בה קיבל החלטות קשות לעיתים במסגרת עבודתו ומאידך רגישותו היתרה לצורכיהם של הסובבים אותו. לכל מקום אליו הגענו ולכל חברה אליה נכנסו אנשים נישבו באישיותו הגדולה והקסומה ומיכולת הנתינה שלו"

עד היום, חברים רבים אשר הכירו את אבי במסגרת שירותו הצבאי והן ממקום עבודתו  שומרים על קשר עם משפחתו. הזיכרון  החזק ביותר על אבי היא דאגתו המתמדת לרווחת הסובבים אותו, תוך גילוי אחריות אינסופית ורצינות מרבית בכל מעשיו.

רעייתו של אבי הנציחה את זכרו בבית כנסת  "היכל שלמה" בתל-אביב.