מערכת הניטור AQMS דוגמת ומנטרת שלושה מזהמי אויר הנמנים עם העיקריים שבהם והנגרמים ברובם ע"י פעילות האדם ובמשולב עם פעילות טבעית, יוצרים גזים וחלקיקים הידועים כגורמי נזק בריאותי לאדם ולגידולים חקלאיים.
המקורות העיקריים למזהמים אלו הם שריפת דלקים פוסיליים בתחבורה ובתעשייה המשפיעים ישירות על ריכוזי מזהמים באטמוספירה ובנוסף, גורמים ליצירת "מזהמים שניוניים" שאף להם השפעה על האדם והסובב.
רשת הניטור של רש"ת הוקמה על מנת לאתר ולנטר את ריכוזי המזהמים באזור נתב"ג והוצבה (בתיאום עם אנשי המקצוע וגורמי המשרד לאיכות הסביבה) במקום בו מצויים בדרך כלל הריכוזים המירביים של המזהמים.
להלן שלושת המזהמים המנוטרים ע"י מערכת הניטור AQMS בנתב"ג:
1. כלל תחמוצות חנקן (NOX)
חד תחמוצת החנקןׂ(NO) ודו תחמוצת החנקן (NO2) הנוצרים ישירות משריפת דלקים בתחבורה ובתעשייה (וגם, בריכוזים נמוכים, ממקורות טבעיים כגון הרי געש וסופות ברקים).
מן המחקרים עולה כי לתחמוצות החנקן יש אפקט ישיר על דרכי הנשימה והריאות, גירוי בעיניים והחלשת עמידות הגוף בפני חיידקים.
תחמוצות החנקן (בעיקר NO2) תורמות ליצירת גשם חומצי המזיק ליערות ולגידולים חקלאיים.
חנקן דו חמצני ממלא תפקיד מרכזי ביצירת האוזון וכן תורם בסיטואציות שונות על ידי הפיכתו לאירוסולים עדינים, ליצירת חלקיקים נשימים עדינים – PM2.5 (ראה להלן).
ערכי כלל תחמוצות החנקן (NOX) המפורסמים בדו"ח זה, מתייחסים לדגימות יממתיות.
תקן הסף המקסימלי היממתי לתחמוצות החנקן כפי שנקבע ע"י המשרד לאיכות הסביבה: 298 חלקים לביליון.
2. אוּזוֹן טרופוספרי (O3)
האוּזוֹן הוא מולקולה של חמצן בעלת שלושה אטומים. ה"אוזון הטרופוספרי" נמצא בגובה נמוך ובניגוד ל"אוזון הסטרטוספרי" הנמצא בגבה 25 ק"מ והמגן עלינו מקרינת השמש האולטרא סגולה, האוזון הנמוך מהווה מזהם חשוב.
תחמוצות החנקן מהוות בסיס ליצירת האוזון הנמוך. תחמוצות אלו נוצרות כאמור בעיקר ע"י פעילות התחבורה וריכוזיהן גבוהים באזורים העירוניים (גוש דן).
קרינת השמש על תרכובות אלו הופכת את חלקן לאוזון (מזהם שניוני) הנישא במורד הרוח ושיא ריכוזו הוא באמצע היום ובמרחק של קילומטרים מהווצרות החומרים "מבשרי האוזון" היוצרים אותו.
האוזון הוא חומר מחמצן חזק. מחקרים רבים הראו על מידת הנזק שריכוזי אוזון גבוהים לאורך זמן עלולים לגרום לנשימה, לגרויים בעיניים ולתפקודי ראייה וכן לנזקים לתאי הדם הלבנים.
ערכי האוזון (O3) המפורסמים בדו"ח זה מתייחסים לדגימות שמונה שעתיות.
תקן הסף המקסימלי השמונה שעתי לאוזון כפי שנקבע ע"י המשרד לאיכות הסביבה: 81.5 חלקים לביליון (שמונה שעתי).
3. חלקיקים נשימים עדינים (PM2.5)
החלקיקים מורכבים מחומרים טבעיים המצויים באטמוספירה: אפר, אבק, אבקנים, עשן וכן מחומרים תוצרי פעילות האדם: פליטות מכלי רכב (בעיקר ממנועי דיזל), עשן תעשייתי, כרייה ואירוסולים עדינים באטמוספירה.
החלקיקים מהווים תערובת של גדלים שונים. במיון גס למטרות ניטור הריכוזים, נוהגים לחלקם לגודל 10 מיקרומטר עד 2.5 מיקרומטר (PM10), ולגודל של 2.5 מיקרומטר ומטה. החלקיקים הקטנים, נקראים "חלקיקים נשימים
עדינים" )“Particulate Matter 2.5“(.
חלקיקים בגודל 2.5 מיקרומטר ומטה, הם הקבוצה היותר מסוכנת לריאות באשר הם חודרים את מערכת הסינון הטבעית אותה החלקיקים הגדולים יותר אינם עוברים.
החלקיקים הקטנים חודרים לקנה הנשימה ועלולים לשקוע בריאות.
תוצאות מחקרים מראות על קשר ישיר למחלות לב-ריאה והשפעה על אנשים הסובלים ממחלות נשימה כרוניות שונות.
על פי בקשת המשרד לאיכות הסביבה, רשות שדות התעופה התקינה ציוד מיוחד למדידת PM2.5 ובכך, רשת הניטור שלנו נמצאת בין הראשונות המנטרות "חלקיקים נשימים עדינים".
הדגימה והניטור ל- PM2.5 מתייחסים לערכים יממתיים (24 שעות). יחידות המדידה הן במיקרוגרם למטר
מעוקב (μg/m3).
תקן הסף היממתי המקסימלי כפי שנקבע ע"י המשרד לאיכות הסביבה: 150 מק"ג /מ"ק.