1938- עיריית תל-אביב וחברת התעופה נתיבי אוויר לארץ ישראל, שברשותה זוג מטוסי נוסעים קטנים מתוצרת בריטית, מתחילות בעבודות להכשרת השטח.

העבודות כוללות סלילת מסלול אספלט בכיוון כללי 10/28, באורך 400 מטר ורוחב 40 מטר ומוסך לכלי טייס קטנים.

עיקר פעילותה של חברת נתיבי אוויר לארץ ישראל  כולל טיסות בתוך הארץ, בעיקר בנתיב

עם החרפת המצב הצבאי באירופה והגברת מעורבות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, מוחרמים מטוסי חברת  התעופה נתיבי אוויר לארץ ישראל על ידי חיל-האוויר המלכותי הבריטי ושדה התעופה בתל-אביב נסגר.

דצמבר 1940 - דב הוז, ממפעילי התעופה העברית בארץ- ישראל וממקימי חברת התעופה אווירון, נהרג בתאונת דרכים. לזכרו נקרא השדה בתל-אביב, שדה דוב הוז ולימים שדה דוב.

נובמבר 1947 - עם תום המלחמה והתארגנות הישוב למאבק בבריטים, להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, מחליט ארגון ההגנה להקים זרוע אווירית מאורגנת בשם שירות האוויר.

הידרדרות מצבם הביטחוני האישי של עובדי שדה התעופה לוד הנוסעים משדה התעופה ואליו, כתוצאה מטרור ערבי, מביא את שירות האוויר לשוב ולבחון את השימוש בשדה דב כבסיס מרכזי של שירות אוויר.

שירות אוויר, מגיש לשלטון הבריטי, בקשה להפעלת השדה, באמצעות חברת אווירון כמסווה.

לשאיפה להפעיל מטוסים למשימות ביטחוניות.

דצמבר 1947 - שלטונות המנדט מאשרים את הבקשה ועוד באותו היום מועברים 6 מטוסים מלוד לשדה דב.

במקביל נעשות עבודות להכשרת השדה ומסלול באורך 300 מטר מוכשר, לקליטת מטוסי תובלה קלים .

סוף דצמבר- חברת אווירון חונכת קו טיסות מוניות-אוויר משדה דב ללוד.

שירות האוויר עושה שימוש מבצעי הולך וגובר במתקני השדה, למרות הנתונים המגבילים: מסלול ההמראה והנחיתה עשוי חול מהודק.

חניות המטוסים בנויות ממשטחי מתכת מחוררים, שאריות מעודפי מלחמת העולם השנייה.

פיקוח הטיסה נעשה מתוך ארגז עץ גדול.

השימוש באיתות אור ואיתות על ידי דגל הם אמצעים שגרתיים, בהיעדר קשר רדיו.

סוף דצמבר  1947- הגיחה המבצעית הראשונה מהשדה ממריאה.

פנחס בן –פורת מראשוני טייסי שירות האוויר ממריא במטוסRWD13  מתוצרת פולין ועמו רופא, לחלץ פצוע מבית אשל.

דצמבר 1947  -אפריל 1948 - מטוסי שירות האוויר פועלים משדה דב באינטנסיביות הולכת וגוברת.

טייסת הנמר שמספרה ט1 כוללת 21 מטוסים מסוגים שונים, כשהגדול מביניהם הוא דקוטה 3 DC .

אפריל 1948-  טייסת מספר 4 , שכינויה "אריה" מתווספת לשדה ועוסקת בצילום אווירי.

מאי 1948- שמו של שירות האוויר משתנה לחיל האוויר.

1948- מטוסי חברת אווירון  ועובדיה מגויסים למאמץ מלחמת העצמאות ומשולבים

בחיל-האוויר.

שדה דב משמש נדבך חשוב במערך בסיסי חיל-האוויר בזמן המלחמה.

מאי 1948 –שדה דב מותקף מן האוויר על ידי זוג מטוסי קרב מצריים מסוג ספיטפייר ונזק רב נגרם למתקנים ולכלי טיס שחנו בשטח. אש נגד מטוסים משיבה למטוסים ומפילה אחד מהם. במהלך 4 תקיפות על השדה באותו יום, נהרגים חמישה ותשעה נפצעים.

עם תום מלחמת העצמאות, מאוחדות הטייסות בשדה ומוקמת טייסת 100, שעוברת לאחר מכן למנחת ברמלה.

הפעילות הצבאית בשדה מופסקת כמעט לגמרי, כשבמקומה:

-          מתקיימת פעילות מוגברת של מטוסי פייפר וסטירמן,

-          פעילות דאונים של קלוב התעופה לישראל (קה"ל) המשמשים בעיקר לצורכי הדרכה וגרירת דאונים

-          צי מצומצם של מטוסי ריסוס של כימאוויר. 

-          בשדה שוכן דרך קבע גף מטוסי סיור מסוג פייפר של משטרת ישראל.

 מארס 1959- טייסת 100 חוזרת לשדה דב.

השדה מתחיל לקבל צביון מסחרי.

צי מטוסי הדקוטה של ארקיע מועבר מלוד לשדה דב  וקו טיסות סדירות לראש פינה ואילת מתחיל לפעול בשדה. מטוסי הריסוס של כימאוויר מועברים לשדה הרצליה וגף מטוסי המשטרה מאוחד עם

טייסת 100. גם פעילות קלוב התעופה לישראל מצומצמת, הן פעילות הטיס המוטורי והן פעילות הדאייה.

1964 - ארקיע קולטת מטוסי מדחף סילון ראשונים מסוג דארט-הראלד מתוצרת בריטית. במטוסים אלו מצטמצם משך הטיסה משדה דב לאילת לכדי 50 דקות בלבד וקיבולתם כמעט כפולה מזו של מטוסי הדקוטה. 

במקביל פועלת בשדה חברת שכר ומוניות אוויר בשם אוויתור. אוויתור רוכשת בבריטניה שלושה מטוסי נוסעים קטנים בעלי 14 מושבים, מסוג דה-הווילנד הרון וחונכת לראשונה קו נוסעים מחיפה לאילת בטיסות ישירות ודרך שדה דב.

1966 - נחנך קו טיסות קבוע משדה דב למצדה במטוסי הראלד.

קו טיסות זה מופעל פעמיים בשבוע על ידי חברת ארקיע.

סוף מלחמת ששת הימים- פתיחת מרחב סיני לטיסות וזמינות השדה בעטרות לטיסות אל ומירושלים, מגביר את הפעילות האווירית בארץ.

חברת ארקיע מפעילה קו סדיר בין שדה דב לעטרות ואילת, קו שזוכה לפופולאריות רבה.

 1968- עוזב אחרון מטוסי הדקוטה את השדה וארקיע רוכשת מטוסי נוסעים ארבע- מנועיים מסוג וייקאונט, בעלי כשמונים מושבים.

ארקיע נרכשת על ידי משקיעים פרטיים ורוכשת מטוסי דאש-7 מתוצרת קנדה, העולים באמינותם התפעולית והטכנית על מטוסי ההראלד שהוחלפו.

1982- ארקיע חוזרת לפעול בשדה דב כבסיסה הבלעדי.

החברה מפתחת מגזרי משנה שונים בהם חברת הבת למוניות אוויר ופעילויות מיוחדות-

כנף- ארקיע , וחברת אחזקת המטוסים א"מ.

ארקיע ממשיכה להוות גורם דומיננטי בשדה דב.

1985 –חברת שחף נכנסת לשדה דב ומפעילה במשך כ-3 שנים קו טיסות שכר משדה דב לאילת עם זוג מטוסי 110 EMB בנדיירנטה מתוצרת ברזיל.

1986 - חברת סנונית נכנסת לשדה דב מפעילה טיסות שכר לקריית שמונה במטוסים מסוג DHC 6 טוין-אוטר ולאחר מכן עם מטוסי ערבה מתוצרת ישראל. 

הניסיון נפסק לאחר 6 שנים, אך הקו ממשיך להתפתח בידי חברת ארקיע ומגיע לכ-6 טיסות יומיות.

1987- קווי תעופה משניים שפותחו לדרום הופעלו על ידי החברות הבאות:

• אלרום, לבאר שבע, עין יהב ואילת, במטוסים קטנים בני 6-9 מושבים.
• כנפי העמק ממגידו לערד דרך שדה דב, במטוסי שורטים 333  SD, ומיוני 1995 בשורטים 360 SD בעל כארבעים מושבים

1994 - חברת כנפי העמק מתחילה להפעיל קו ממנחת מגידו לאילת ובמקביל טיסות קו משדה דב לערד במטוסי שורט 330 ובהם 30 מושבים וטיסות שכר לאילת במטוסי שורט 360 בקיבולת של 36 מושבים.

1995 - מסוף הנוסעים בשדה מורחב.

חברת כנפי העמק זוכה במכרז "מוביל שני בטיסות לאילת".

1996 - חברת ישראייר מוקמת על בסיס חברת כנפי העמק ומפעילה טיסות קו לאילת במטוסי ATR 42

קווי תעופה משניים שפותחו לדרום הארץ הופעלו על ידי החברות הבאות :

• אלרום, לבאר שבע, עין יהב ואילת, במטוסים קטנים בקיבולת של 9 - 9 מושבים.
• כנרי, למנחת מצדה במטוסי טריילנדר בעלי 3 מנועים.

בשנת 1999 נחנכת רחבת המטוסים הצפונית, שנסללה על ידי מנהל התעופה האזרחית, לאחר מלחמת ששת הימים,  עבור מטוסי ההראלד של ארקיע.

ארקיע מתחילה להחליף בהדרגה את מטוסי דאש 7  במטוסי 72 ATR בעלי 72 מושבים, ופעילות ישראייר מוגברת בשדה עם צי של ארבעה – חמישה מטוסים בעלי כ-50 מושבים.

שדה דב משמש גם כבסיס לכעשרים מטוסים קלים בבעלות פרטית של חברות תעופה קטנות וכולל את מרכז התחזוקה של חברת א"מ אחזקת מטוסים, בבעלות ארקיע.