העיר חיפה נתפסה בעיני הבריטים, בכל שנות שלטונם בארץ, מרכז תעשייתי ומסחרי החשוב ביותר בפלשתינה - במסגרת זו פיתחו את המפרץ וקבעו בו את הפונקציות החשובות כמו: בתי זיקוק, תחנת כוח של חברת החשמל, הרשות לנמל חיפה וכמובן את נמל התעופה.

הנמל ממוקם בכניסה המזרחית לעיר חיפה, סמוך לנמל הקישון ולמספנות ישראל, בתחום בית הספר הטכני של חיל-אוויר.  הנמל משרת בעיקר את התעופה האזרחית ומעט את התעופה הצבאית. בבית הספר הטכני מוצג אוסף מטוסים היסטוריים של חיל-האוויר ממלחמת העצמאות ועד ימינו אלה.

נמל התעופה חיפה נקרא על שם אורי מיכאלי (סרמן) (1976-1900), מחלוצי הטיס העברי ובין מייסדי תחום התעופה בארץ. מיכאלי שימש מנהל חברת אווירון טרם קום המדינה,  ולאחריה ראש האגף לתעופה אזרחית במשרד התחבורה ומנכ"ל המועצה הלאומית לתעופה אזרחית.

בעבר היו בנמל שלושה מסלולי המראה ונחיתה מהם קיימים היום שניים בלבד ורק אחד משמש כיום להמראה ונחיתה.

1936 -נפתחים קווי טיסה סדירים לביירות וקפריסין וב-1938 נפתח קו טיסה סדיר לאירופה ואיטליה. כמו כן פועלות בנמל טיסות שכר אזרחיות ליעדים נוספים בחו"ל. בשנת 1938 נוחתות בחיפה שליש מהטיסות המגיעות לארץ.

 1940 ל-1948 - נפסקות הטיסות האזרחיות עקב מלחמת העולם השניה והמעורבות הבריטית.

40-1945 – משמש הנמל כחלק ממערך ההתמודדות של חיל-האוויר המלכותי בזירת המזרח התיכון, לאורך מלחמת העולם השנייה. בהמשך משמש הנמל את חיל-האוויר הישראלי.

1948- חברת התעופה הקפריסאית סייפרוס איירוייס היא החברה הראשונה שמחדשת את הטיסות הסדירות לישראל. ב- 1958 מחדשת ארקיע, אחריה ישראייר ב-1996, ארואל

ב-1998 ואחריהן חברות רויאל ווינגס מירדן וסקורפיו המצרית.